Adam& id

אמת וחוה Adam &id הוא מסמך אנושי חשוף על החוויה הקיומית והיותה מפוצלת לפנים וחוץ. המחשבות שבראש שלנו והמציאות שמולנו. חוויה אותה העבודה בוחנת משני צידי המציאות הבימתית- זו של המופיעים ומולם החוויה הבו זמנית של המופיעים.

זוהי יצירת מחול שמסתכלת על המחול מנקודת מבטםט של שני פרפורמרים בוגרים, מזדקנים במונחים של שיא… כאלו שההתבגרות שלהם על אף התסכול שבה, והויתור על העליונות הוירטואוזית שיש לרקדנים צעירים- הופכת לחומר הפעיל של היצירה הזו, ומציבה בפני הקהל מראה לגבי ההתבגרות בכללה. תהליך שקורה לכולנו, גם אם הגוף שלנו אינו הכלי המקצועי שלנו.

היצירה עוסקת בשאלת האמת, מה אמיתי על במה, ונקודת המוצא שלה היא שקודם כל האנשים המופיעים הם אמיתיים ואלו המופיעים ביצירה הזו - חלק מהאמת שלהם היא ההתרחקות שלהם מהנעורים , היותם אנשים מרובדים בתסבוך, מודעות עצמית וגם תחושה ששעון הזמן הגופני- מרחיק את הרקדנים בהדרגה מהיתרון היחסי שלהם על פני אנשים שאינם רקדנים.

אל רגע ההופעה עצמה היצירה מתייחסת כרגע דו צדדי. לכל צד ציפיות משלו. לכל צד מחשבות רצות. לרוב המחשבות נשארות בינינו לבין עצמנו, אבל באמת וחוה המחשבות משודרות כטקסט. לא בהתרסה אם כי בשיתוף, בשקיפות. ודרך אותה תשדורת של המחשבות, הקהל מקבל הצצה נדירה לתוך עולם המחשבות של המופיע/ים מולו. האובייקט בנצפה- הרקדן הופך לסובייקט, הקהל שעל פי רוב יושב בחשכת התיאטרון ואינו חלק מההופעה, מקבל תפקיד אחר בהנכחת השותפות שלו במעמד .
קשה להסביר מה הנושא של העבודה. זו עבודה שמדברת על החיים עצמם. מה הנושא של החיים? איזשוהי זווית קיומית, פילוסופית. אולי העבודה היא על עמדת הקיום של הרקדן וקהלו. או על המחשבות עצמן. מהי האמת אודות המחשבות? מה מאפיין מחשבות אנושיות, האם לכולנו אותם סוגי מחשבות? ואיך המחשבות של רקדן נוגעות במחשבות של מי שאינו רקדן. מה מקביל בתהליכים האלו- אולי העבודה שהגוף בהדרגה נחלש, והעבודה שכולנו אובייקטים להתבוננות, ומכולנו מצפים למשהו זה או אחר , גם מהמופיע וגם מהאדם שיוצא לדייט וגם מהפוליטקאי שישא את נאומו,

מלאכת המחשב של העבודה היא תפירתה הדרמטורגית. העבודה תפורה כאופן חשיבה. המעברים בין התכנים הינם מהלך קוגניטיבי טבעי של הקשרים, אסוציאציות, סיבה ותוצאה, ציפיה וסיפוק. וכך בתצורתה העבודה מדברת את התוכן שלה.
במקור העבטדה נבעה מהשאלה של הבליינד ספוט/ השטח המת של דברים. מהו אותו דבר שאיננו יודעים שאיננו יודעים. וההארה של שטח מת- כיצד היא נעשית? לרוב על ידי האחר- המשקף, המטפל, הבת זוג, אבל גם יצירת אמנות יכולה להיות המרחב לחשיפת השטחים המתים. התת מודע הוא שטח מת וגם הוא מוצף בעבודה בהומור וברצינות בו זמנית. סוד הוא שטח מת.
"Adam &id" is a human document that exposes the fragmented nature of the existential experience, both internally and externally. It delves into the thoughts in our minds and the reality in front of us. This dance creation examines the theatrical reality from two perspectives: that of the performers and the fleeting experience they share.

It is a dance piece that explores the art form from the viewpoint of two mature performers who are in the peak of their artistic journey. Despite the challenges that come with aging, their maturity becomes the driving force of this creation, showcasing their authenticity and the gradual detachment from their youth. The complexity of their experiences, self-awareness, and the physical passage of time gradually distances them from the relative advantage they once had over non-dancers.

The performance itself is a dual-sided moment, with each side having its own expectations and desires. While most thoughts remain between the performers, in "Adam &id," thoughts are transmitted as a text, promoting transparency and shared understanding. Through this transmission of thoughts, the audience gains a rare glimpse into the performer's inner world. The dancer, who is usually the object observed, becomes the subject, and the audience, usually sitting in the theater's darkness as passive observers, assumes a different role in this shared presence.

It's difficult to explain the exact theme of the work as it speaks to the essence of life itself. It explores existential and philosophical perspectives. Perhaps the work is about the existence of the dancer and their audience or the nature of thoughts themselves. What is the truth about our thoughts? What characterizes human thoughts, and how do they intersect with the thoughts of non-dancers? Is there a parallel in these processes? The gradual weakening of the body and the shared expectations we all have, whether from performers, individuals going on a date, or politicians delivering speeches.

The artistic process of "Adam &id" is intricately woven, following a dramatic pattern. The work is designed as a cognitive journey, with natural transitions between ideas, associations, cause and effect, anticipation, and fulfillment. In this way, the work speaks its own content.

The initial inspiration for the piece arose from the question of the blind spot, the unknown unknowns. How do we become aware of the things we don't know? The illumination of the blind spot is often facilitated by others, such as mirrors, therapists, or partners. However, art can also serve as a space for exposing these hidden areas. The subconscious mind is a dead zone, but it too can be explored simultaneously with humor and seriousness. The secret is a dead zone.









designed dance performance that takes audiences on a dramatic journey. Its structure is carefully crafted to create a seamless flow of ideas, associations, and cause-and-effect relationships, allowing for a deep cognitive connection. This intricate choreographic tapestry serves as a medium to convey the core message of the work, prompting introspection and reflection among viewers.
The piece draws inspiration from the concept of the blind spot, exploring the realms of the unknown and the unconscious. It sheds light on the aspects of ourselves that we are unaware of, often facilitated by external elements such as mirrors or therapists. However, art itself can also serve as a powerful platform to expose these hidden realms and encourage self-discovery.
"Adam &id" offers a thought-provoking experience, urging audiences to contemplate the nature of truth and the complexities of human existence. It emphasizes the interconnectedness between performers and viewers,